<h1>ספר הנייר הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף מא.</h2>
ביבמות פ' בית שמאי תניא אין נושאין את הקטנה, והנושא הקטנה ומיאנה בבעל הרי זו ממאנת והולכת ואינה צריכה הימנו גט שקידושי קטנה אינה כלום. קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה הרי היא כיתומה בחיי אביה, ואם נשאת כשהיא קטנה בחיי אביה הרי זו ממאנת והולכת. קטנה שיכולה למאן כל שהשיא[ו]ה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דאמר כל תינוקת שאינה יודעת לשמור קידושיה אינה צריכה למאן. לשון המיימוני, איזהו קטנה שצריכה למאן מבת שש עד בת עשר בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קידושיה, לא שתשמרם כדרך ששומרת האגוז והתמרה וכיוצא בהן, הרי זו צריכה למאן. ואם אינה יודעת אינה צריכה מיאון אלא הולכת לבית אמה כאילו לא נתקדשה מעולם. ופחותה מבת שש אפילו יודעת לשמור קידושיה אינה צריכה למאן, ואם יתירה על בת עשר אפילו סכלה ביותר צריכה למאן. חרשת אעפ"י שנישואיה אינה אלא מדברי סופרים כנשואה קטנה לא תקנו לה מיאון כדי שלא ימנעו מלנשאה. ממאנת היא הקטנה בין מן הארוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה, וכשם שממאנת בבעל כך ממאנת ביבם. וממאנת בבעלה נשאת לאחר ממאנת בשני וכן בשלישי עד כמה פעמים, כל זמן שהיא קטנה יש לה מיאון, אעפ"י שהיא נשואה ועמדה ונתקדשה לאחר קידושיה הן הן מיאונה.
